<h1>ספר הבתים שער נט"י שער ראשון</h1>
<h2>דף טו.</h2>
מצוה מדברי סופרים ליטול ידים לקרות את שמע ולתפלה ולסעודה ולדברים אחרים כמו שיתבאר. וקבלה בידינו מרבותינו הקדושים ששלמה תקן [נטילת] ידים וגזר עליהם שיהיו כשניות לקדש, מפני שהידים עסקניות הן. ושמאי והלל גזרו עליהם לתרומה, ורבותינו תקנו נטילת ידים לאכילת הלחם. בשחרית נוטל אדם ידיו מפני רוח רעה ששורה על הידים, ויש מן הגדולים שאומרים שנטילת ידים בשחרית מפני רוח רעה צריך שישפוך על ידיו שלשה פעמים זו אחר זו. והר"ם לא באר זה נטילה זו. ויראה לי שדעתו שהנטילה של שחרית אע"פ שהיא צריכה מפני רוח רעה, עיקרה לקרית שמע ולתפלה. כל הרוצה לקרות קרית שמע ולהתפלל צריך שיטול ידיו תחלה, ואם אין לו מים מצויין לקרית שמע אינו מחזר אחריהם אלא מקנח בצרור או בקיסם, אבל לתפלה צריך לחזר אחריהם כמו שכתבנו בקרית שמע ותפלה. יש מן הגדולים שכתב כמו שצריך נטילת ידים לקרית שמע ולתפלה כן צריך להנחת תפילין ולתלמוד תורה. ויש מן הגדולים שכתב שלכל הברכות צריך נטילת ידים, לפיכך היוצא מבית הכסא צריך שיטול ידיו ואחר כך מברך אשר יצר, וכן כל כיוצא בזה. ויראה לי שהראיות שהביאו על דבר זה אין להם עיקר, ולא מצאנו בביאור שיצטרך נטילת ידים אלא לאותן דברים שכתבנו למעלה. מכל מקום טוב להחמיר וליטול ידים לתפילין ולתלמוד תורה ולכל דבר שבקדושה, אבל לא יברך על נטילה זו שאין מברכין אלא על הדברים שידענו בביאור שנצטוינו בהן מן התורה או מדברי סופרים. והמברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא. והר"ם כתב שכל דבר שיסתפק לנו אם צריך (תודה) [ברכה] אם לאו אין מברכין עליו. וכל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לקרית שמע בין לתפלה מברך אשר קדשנו במצותיו [וצונו] על נטילת ידים, שזו מצות חכמים הוא שנצטוינו מן התורה לשמוע מהם שנאמר על פי התורה אשר יורוך, לר"ם. מלשון הר"ם שמענו שאין מברכין על נטילת ידים אלא לק"ש ולתפילה ולאכילה. וכן שמענו מלשונו שמברך על נטילת ידים קודם שיטול ידיו. והרב בעל התוספות כתב שאין מברכין עד אחר נטילת ידים וקודם נגוב, וכן דעת רבים מן הגדולים. יש מן הגדולים שכתב שאין מברכין אלא על נטילה של אכילה. ופסק הר"ם נתברר לנו.
<h2>דף נג:</h2>
ה. חייבו חכמים ליטול ידים אחר הסעודה מפני מלח סדומית. וכן המודד מלח צריך ליטול ידיו שהוא מסמא את העינים, ואם יעביר ידיו על גבי עיניו בלא נטילה יבא לידי עורון. יש מן הגדולים שכתב שבארצות האלה אין מלח סדומית מצויה לפיכך אין צריך ליטול ידיו באחרונה. ולא נתברר לי כי אפשר שבכל מקום ימצא בכלל המלח חלקים ממלח שטבעו כמלח סדומית. הרי"ף ורבים מן הגדולים כתבו שאין מברכין על נטילה זו. וכן כתב הר"ם בהלכות ברכות פרק י"א וזהו לשונו ולמה אין מברכין על נטילת ידים באחרונה מפני שלא חייבו בדבר זה אלא מפני הסכנה, ודברים שהם משום סכנה אין מברכין על עשייתן, למה זה דומה למי שסנן המים בלילה מפני סכנת עלוקה ואחר כך שתה שאינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לסנן את המים, וכן כל כיוצא בזה. והראב"ד כתב שאם אכל דבר לח מברך על רחיצת ידים מפני שידים מזוהמות פסולות לברכה, אבל אם אכל דבר יבש, הואיל ואינו נוטל אלא מפני מלח סדומית אינו מברך אחר שאינו נוטל אלא מפני הסכנה. ויש מן הגדולים שכתב כל מי שאכל [ממין] שאינו קרב לגבי מזבח קרוי מזוהם ופסול לברכה, לפיכך המברך צריך ליטול ידיו ולברך, אבל אם אכל ממין הקרב לגבי מזבח אינו נקרא מזוהם ומותר לברך בלא נטילת ידים, ואם נטל ידיו אינו מברך על נטילת ידים. והר"ש לא באר זה אלא שהביא נטילת ידים אחר סעודה למברך. ויראה לי שדעתו (שהביא נטילת ידים אחר סעודה למברך) שעיקר נטילת ידים הוא מפני הסכנה, לפיכך אינו מברך כלל.
ו. מים אמצעיים שבתוך הסעודה רשות ואין מברכין עליהם. כתב הראב"ד שנטילת ידים בין גבינה לבשר מצוה וחובה, וטעונין ברכה על רחיצת ידים, ודינם כדין מים אחרונים לכל דבר, ויתרים עליהם שצריכין נגוב. והרב ר' משה ב"ר יעקב כתב שאין מברכין על נטילה זו, לפי שאין מצוה זו קבועה שהרי ביום אינו צריך ליטול ידיו כשרואה שאין בידו דבר מן הגבינה, ונראין דברי האחרונים.
ז. מי שהסיח דעתו בסעודה צריך לחזור וליטול ידיו, שהרי אמרו שקריאת ההגדה בליל הפסח הפסק לנטילת ידים וצריך לחזור וליטול.
ח. כל האוכל פת שמברכין עליו המוציא צריך נט"י תחלה וסוף, אע"פ שהוא פת חולין, ואע"פ שאין ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה ואינו יודע בהן טומאה לא יאכל עד שיטול שתי ידיו. וכל דבר שטבולו במשקה צריך נט"י, לר"ם. יש מן הגדולים שכתב שהאוכל בשר וכיוצא בזה צריך נטילת ידים, ודברי הר"ם עיקר. כתב רבנו שמשון לא אמרו שטבולו במשקה צריך נטילת [ידים] אלא דבר שדרכו לטבל, אבל דבר שאין דרכו לטבל אע"פ שמטבילו אינו צריך נטילת ידים, ולא נראין דבריו, כתב הרב בעל התוספות וכל תבשיל אע"פ שהוא עב הואיל והוא טופח נקרא משקה וצריך נטילת ידים, ונראין דבריו.
ט. השותה כוס של יין או של שאר משקין צריך שיטול ידיו שמא יגע במשקה. כתב הר"ש בן אדרת וכן האוכל כעכין וכיוצא בהם לתענוג ואינו קובע סעודתו עליהם נוטל ידו אחת, ע"כ. ויראה לי שאין מברכין על נטילה זו.
י. אין נוטלין ידיו לפירות. יש מן הגדולים שפסק שנטילת ידים לפירות רשות.
